מדוע אנשים רבים מעדיפים את החיים בעיר על פני צורות חיים אחרות ?

התשובה היא שהעיר נותנת מענה להרבה  מהצרכים המאוד בסיסיים שלנו, אשר שום צורת מגורים אחרת אינה יכולה לספק אותם בו-זמנית :
הצורך בפרטיות, הצורך בביטחון, הצורך בחופש , הצורך בזהות אישית, הצורך בקשרים חברתיים, הצורך בחיי קהילה, הצורך בריגושים  ועוד…

תשובה נוספת היא שהעיר מאפשרת את ה"אנונימיות האינטימית " – מונח שטבע האדריכל, פרופ' הלל שוקן, שהיה ראש בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב:

"העיר הנה מקום מושב קבוע, שבו אנשים יכולים ליצור יחסים עם אחרים ברמות שונות של אינטימיות, ובתוך כך להישאר אנונימיים לחלוטין. "

"העיר היא מקום מחיה של בני אדם המאפשר להם לקיים מערכות יחסים ברמה מגוונת של אינטימיות תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת."

העיר אמורה לדבריו לספק לאדם מגוון רחב של אפשריות ליצור קשרים עם מגוון גדול של אנשים, אשר מתוכם יבחר את הקבוצה האינטימית שלו ואת שאר הקשרים החברתיים, עסקיים, כלכליים, תרבותיים ועוד…

רק השילוב שבין ההיבטים החיוביים של האינטימיות עם ההיבטים החיוביים של האנונימיות יכולים לייצר לדבריו חיים מלאי סיפוק, שגשוג ומשמעות.

מהן הסכנות העיקריות בחיים בכרך סואן ?

1. "גן החיות האנושי "

הזואולג והאתולוג האנגלי דסמונד מוריס, כתב כבר מלפני כ- 48 שנים ספר הנקרא : "גן החיות האנושי ", אשר תורגם לעברית בשנת 1970. בספרו זה הוא מנתח את החיים בעיר המודרנית דרך עיניי זואולוג ואתולוג, המחפשות את המקורות האבולוציוניים של כל התנהגות אנושית. דסמונד מוריס השווה בין תגובתם של תושבי העיר לסביבתם העירונית הצפופה לבין האופן שבו מתנהגים בעלי חיים בשבי, הנדחסים לכלובים קטנים. הוא הראה שצפיפות היתר של העיר המודרנית הגדולה מייצרת אלימות רבה ושאר רעות אחרות, בדיוק כפי שקורה לחיות הכלואות בשבי בגן חיות בנוסח הישן.

לדברי  דסמונד מוריס – כל מין חי המתגורר בצפיפות שמעבר לנקודה מסויימת מגלה 7 שלבים של נזק :

1. הפרטים נתקפים במתח פסיכולוגי.
2. המתח גורם להפרעות פיסיולוגיות.
3. ההפרעות מחלישות את מנגנוני ההגנה הטבעיים של הגוף.
4. היחלשות זו גורמת ליותר ויותר פרטים להיות פגיעים וחשופים לזיהומים .
5. צפיפות היתר מאפשרת לזיהומים להתפשט מהר .
6. הזיהומים מתפשטים והופכים למגיפות.
7. המגיפות מכלות את האוכלוסיות.

2.  איבוד קנה המידה האנושי

הרחבה לגבי נושא זה תיכתב בהמשך ….

3.  בדידות, ניכור ואיבוד היכולת האנושית הבסיסית להתייחס לאחר באהבה ובחמלה.

הרחבה לגבי נושא זה תיכתב בהמשך …

אז מה הפתרון לכך?

לדברי דסמונד מוריס אין המין האנושי יכול להתעלם מהטבע הבסיסי שלו ומכך שיש לו מאפיינים הדומים למאפיינים שיש לחיות אחרות על פני כדור הארץ , אשר חלקם הם :

• קיים בנו הצורך ליצור טריטוריות , מאחר וזוהי אחת מהדרכים הכי בסיסיות לביטול תוקפנות . 
• אנחנו חייה חברתית השורדת יותר טוב בקבוצות ובקהילות  .
• יצירת טריטוריה במסגרת קבוצתית נותנת מענה טוב לצורך בפרטיות ובביטחון.
• דפוס הטריטוריות הכי מוצלח שייצרנו עד כה היה של קבוצות שבטיות אשר יש בהן גם טריטוריות אישיות -פרטיות וגם טריטוריות שבטיות -ציבוריות.

איך נוכל ליהנות מהגירוי שבחיי העיר ובה בעת להימנע ממתחים הנלווים אליהם ?

 לדברי דסמונד מוריס :

"כל עוד נדע להתאים את העיר לטבעה הבסיסי של החיה האנושית , במקום לנסות להכריח את החיה האנושית להסתגל לעיר , הכל יהיה אפשרי. "

כל עוד נדע להתאים את מבנה וחזות העיר ל- " חיים בקהילות אמיתיות ומקומיות, כאשר לכל אחת גוון מיוחד לה , ואשר כולן פתוחות למרכזי הגירוי הגדולים ."

כל עוד ניתן מענה ל – " קיום שבטי מספק יותר, מבלי לעקור את הריגושים המיוחדים של העיר הגדולה."

"החיים בעיר המודרנית הורסים את הקיום השבטי השלו של הכפר הקטן, ודווקא משום כך הם משחררים את הפרט ממגבלות המסורת, ומתירים חידושים נרחבים. החדשנות, שלא היתה מוצאת את מקומה בכפר קטן, מתאימה משום מה לאווירה המעוררת והממריצה של העיר הגדולה. דווקא כאן ההמצאה, המדע והאמנויות יכולים לשגשג. "….

 ולסיכום ביניים :

דוגמא לאחד מהפתרונות המוצלחים לשיפור החיים בעיר :

מילון מונחים :

זואולוגיה היא ענף במדעי החיים העוסק בחקר בעלי החיים

אתולוגיה היא מדע העוסק בחקר התנהגותם של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, ובתגובתם לסביבה.